האם המחווה של פורטוגל לדיוגו ג'וטה הייתה עליזה מדי?

אז פורטוגל שיחקה משחק, ולאחר מכן החזיקה הנבחרת חולצה של דיוגו ג'וטה. בטח ראית את הקליפ. כמה שחקנים חייכו, כמה נראו אמוציונליים, והאינטרנט עשה מה שהוא תמיד עושה: התפצל למחנות. צד אחד קרא לזה מחווה יפה. הצד השני רצה צער גלוי יותר. ואז אני, תקוע באמצע, תוהה למה אנחנו שוטרים איך אנשים מתאבלים.

מדוע אנו מצפים מספורטאים להתאבל על לוח הזמנים שלנו?

זה העניין: ג'וטה נפטרה לפני שנה. לא אתמול. לא בשבוע שעבר. שנה. ובכל זאת, חלק מהאנשים בתשובות התנהגו כאילו השחקנים עדיין צריכים להיות עם סרטי זרוע שחורים ולבהות ברצפה. האבל לא עובד ככה. זה לא ביצוע שאתה מציג עבור המצלמות. זה מבולגן, זה מגיע בגלים, ולפעמים זה נראה כמו חיוך כשנזכרים ברגע טוב.

אני מבין - כשמישהו שאנחנו מעריצים מת, אנחנו רוצים שהעולם ייעצר. אנחנו רוצים שכולם ירגישו את המשקל. אבל השחקנים הכירו אותו אישית. הם לא שחקנים בטרגדיה. הם החברים והחברים שלו לקבוצה, ומותר להם לחגוג את חייו בדרכם שלהם. אם זה אומר לחייך אחרי ניצחון כי הם יודעים שהוא יזמזם, אז זה תקף.

התלונה 'כולם חייכו' מפספסת את הנקודה

הערה אחת שראיתי אמרה, "ברוההה כולם חוץ מרונאלדו וכמה מחייכים. לפחות תראה צער קטן." ואני כאילו, להראות? צער הוא לא הצגה. אתה לא חייב לאף אחד מפגן גלוי של עצב. בנוסף, האם אי פעם היית בהלוויה שבה אנשים צוחקים תוך כדי שיתוף סיפורים? זה לא חוסר כבוד. זה להיות אנושי.

רונאלדו נראה רגשני בעליל - אין הפתעה שם, הוא וג'וטה היה קשר. אבל האחרים? הם מעבדים את זה אחרת. יש אנשים שבוכים. יש אנשים ששותקים. יש אנשים שפוצחים בדיחות כי ככה הם מתמודדים. כל זה לא אומר שהם אהבו אותו פחות.

לחגוג את החיים זה לא אותו דבר כמו לשכוח

יש רעיון מוזר שאם אתה לא עצוב בעליל, המשכת הלאה. אבל לחגוג את זכרו של מישהו הוא גם סוג של אבל. זה אומר, "אנחנו מתגעגעים אליך, אבל אנחנו הולכים להמשיך כי זה מה שהיית רוצה." זה לא קר. זאת אהבה.

איבדתי אנשים קרובים אליי. ביום השנה הראשון, לא בכיתי. סיפרתי סיפורים וצחקתי. זה לא אומר ששכחתי. זה אומר שמצאתי דרך לשאת אותם איתי בלי להישבר בכל פעם. ואם ככה השחקנים של פורטוגל מטפלים בזה, יותר כוח להם.

הקוד הרגשי של הכדורגל הוא מוזר ולא עקבי

אנחנו מצפים משחקנים להיות לוחמים על המגרש, ואז אנחנו דורשים מהם להפוך לאבלים בוכים ממנו. אנחנו רוצים שהם יהיו ניתנים לקשר, אבל אנחנו גם רוצים שהם יבצעו אבל בצורה שתספק את הצורך שלנו בסגירות. זה הרבה לשאול.

ובואו נהיה אמיתיים: אם כולם היו בעלי פרצוף אבן, אנשים היו אומרים שלא אכפת להם. אם כולם היו מתייפחים, אנשים היו אומרים שזה יותר מדי. אתה לא יכול לנצח. אז אולי כדאי שנפסיק לנסות להכתיב איך מחווה צריכה להיראות ופשוט להעריך שהם עשו משהו משמעותי.

מה לגבי המודים שמסירים את החוט?

אה, והפוסט המקורי של Reddit הוסר בגלל היותו כפול. קלַאסִי. כי שום דבר לא אומר "דיון קהילתי" כמו לסגור שיחה כי מישהו אחר פרסם קליפ דומה. אבל זו התלהמות ליום אחר.

שורה תחתונה: הזיכרון של דיוגו ג'וטה לא שייך לנו. זה שייך למשפחתו, לחבריו ולחבריו לקבוצה. אם הם רוצים לחייך, הם הרוויחו את הזכות הזו. אם הם רוצים לבכות, הם גם הרוויחו את זה. התפקיד שלנו כאוהדים הוא לכבד את זה, לא לדרג את זה.

אז בפעם הבאה שאתם רואים מחווה שלא תואמת את הציפיות הרגשיות שלכם, קחו אוויר. אבל הוא לא רשימת בדיקה. וגם לא אהבה.

Why did some fans criticise Portugal's tribute to Diogo Jota?

Some felt the players weren't showing enough visible grief, especially because several were smiling. They expected a more somber display.

Is it disrespectful to smile during a tribute?

No. Smiling can be a way of celebrating someone's life and remembering happy moments. Grief doesn't have a single look.

How did Ronaldo react during the tribute?

He appeared visibly emotional, which many fans pointed out as a sign of his personal connection to Jota.

Why was the original Reddit post removed?

It was removed as a duplicate because the same story or clip had already been posted, according to the subreddit's guidelines.

What's the best way to honour a deceased player?

However their loved ones choose. There's no right or wrong way to remember someone, as long as it's respectful.